נוסח ה"קדיש"
(בארמית, וחלקו בעברית)
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (אמן): בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵיהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ. וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ. וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (אמן): בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכֹל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן): יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא. וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (אמן): לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא. שִׁירָתָא. תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא. דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן): יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא. חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה. לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן): עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ. וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן):
תרגום ה"קדיש" לעברית
יתגדל ויתקדש שמו הגדול בעולם אשר ברא, כרצונו. וימליך מלכותו ויצמיח ישועתו, ויקרב משיחו. בחייכם ובימיכם ובחיים של כל בית ישראל, במהרה ובזמן קרוב ואמרו אמן. יהי שמו הגדול מבורך לעולם לעולמי עולמים. יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמו של הקדוש ברוך הוא. למעלה מכל הברכות השירות והתשבחות והנחמות הנאמרות בעולם ואמרו אמן. יהי שלום רב מן השמים, חיים ושובע וישועה ונחמה והצלה ורפואה וגאולה וסליחה וכפרה, וריווח והצלה לנו ולכל עמו ישראל, ואמרו אמן. עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו, ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן.
והכוונה ב"קדיש" שאנו מתפללים: שיתגדל ויתקדש שמו הגדול, שישיב שכינתו בתוכינו וימליך מלכותו ויהיה זה בקרוב בחיי המתפללים, ואז יתברך וישתבח שמושל הקב''ה למעלה יותר מכל התשבחות הנאמרות בעולם.
לפי פשוטם של דברים אפשר לחלק את ה"קדיש" לארבעה חלקים:
א. תפילה עבור שמו הגדול שיתגדל ויתקדש.
ב. תפילת הגאולה: ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה.
ג. תפילה בפני עצמה ששייכת לציבור המתפללים ולכל ישראל בחייכון וביומיכון.
ד. מענה ה"קדיש" שהקהל עונים: אמן, יהא שמיה רבא וכו'.
מדוע נתקן ה"קדיש" בלשון ארמית?
ה"קדיש" נתקן חלקו בארמית וחלקו בעברית. לשפה הארמית יש חשיבות שאין לשפות לועזיות אחרות. התורה ניתנה בלשון הקודש, אבל פירושה היה בלשון ארמית, שהיו עם ישראל מורגלים לדבר בה בבית אבי אמם - לבן הארמי. והנה כשחטאו ישראל הגלה אותם הקדוש ברוך הוא לבבל, שם דיברו ארמית - לשון בית אמם.
בזוהר ח''ב קכ''ט מובא: בוא וראה שקדושה זו ("הקדיש" והמענה עליו), משברת מנעולים וטבעות ברזל וקליפות רעות, שהם כמחיצה בינינו לבין הקב''ה, ומעלת ה"קדיש" לעלות שבחו יתברך ולשבור כל הקליפות כולם ולהעלות כבוד הקב''ה על הכול. ואנו צריכים לומר זאת בלשון של סטרא אחרא, ולענות בקול גדול: אמן, יהא שמיה רבא מברך..." כדי לישבר כח הסטרא אחרא. והקב''ה יעלה את הכול. וכשנשבר בקדושה זו כח הסטרא אחרא, הקב''ה מתעלה בכבודו וזוכר את בניו וזוכר את שמו. ומשום שהקב''ה מתעלה בכבודו בקדושה זו אינה אלא בעשרה. ובלשון הזה של התרגום נכנעים הסטרא אחרא בהכרח ונשבר כוחה ומתעלה הקב''ה ומשבר מנעולים ושרשראות חזקות וקליפות רעות, וזוכר הקב''ה את שמו ואת בניו, אשר הם עם הקדוש, שהקב''ה נתן להם את התורה לזכות בה לעולם הבאה.
ה"בן איש חי" מביא: הנה כאשר הקליפות שומעים דברי קודש בארמית דווקא, אז נשבר כוחם כי הקליפות מבינים בלשון תרגום, וכאשר שומעים השבח הגדול הנורא והקדוש הזה של ה"קדיש" ומבינים אותו, הם נכנעים ואינם עולים למעלה יחד עם עליית העולמות בתפילה. והכניסו השבחים בלשון הקודש כדי שיתבלבלו הקליפות בשומעם עוד דברים בלשון הקודש, שאינם מבינים אותם ואינם יודעים מה מדברים, הם נרתעים ומזדעזעים יותר באמרם: מי יודע תוקף ועוצם הדברים, והם נכנעים.
בילקוט ה"קדיש" לרב מצליח מימון מובא: ה"קדיש" נתקן בארמית כדי שלא יתקנאו בנו המלאכים שאנו אומרים בעולם הזה שבח נאה כזה. וכן כדי שלא יקטרגו עלינו לפי שבשעה שישראל עונים "אמן, יהא שמיה רבא..." הקב''ה מנענע ראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, ואז נזכר בחורבן ובגלות ואומר מה לו לאב שהיגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם. ואם יבינו המלאכים, יקרגו עלינו, ולכן תיקנוהו בלשון ארמית, שאין מלאכים מכירים בו ואין נזקקין לו, שמגונה ביניהם. כמו שמובא בגמרא במסכת שבת י''ב: והאמר רב יהודה, לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי, ואמר רבי יוחנן, כל השואל צרכיו בלשון ארמי, אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי.
ועוד יש לבאר, כי לעתיד לבוא יהיו הצדיקים גדולים ממלאכים, כי הצדיקים מתגברים על יצרם והמלאכים מטבעם לעשות רק טוב, ואם יבינו המלאכים שאנו מתפללים שימהר הקב''ה את הקץ, אפשר שיקטרגו משום שידעו שיגדל כבוד הצדיקים מכבודם.
ועוד על פי הפשט, לפי שהיו רגילים לומר ה"קדיש" אחרי דרשה, והיו שם הרבה עמי ארצות שאינם מבינים אלא ארמית שהיא לשונם, תיקנו לומר בלשון שהכל מבינים אותה.
מה מעלת ה"קדיש"?
ה"קדיש" היא תפילה נשגבה שתיקנו חז''ל, והוא שבח גדול ורם ונשגב על כל השבחים, והוא תפילה על חילול שמו יתברך מחורבן בית המקדש וחורבן ארץ ישראל, ופיזור עם ישראל בארבע כנפות הארץ. באמירת ה"קדיש" מקדש שם שמים ברבים.
ה"קדיש" הוא "מעלית" והוא נתקן על מנת להעלות את העולמות התחתונים למעלה אל העליונים. ומאחר שה"קדיש" הוא מעלית, הוא גם יכול לעזור למתים (לכל מתי ישראל) הנידונים בגיהינום, כי סגולת ה"קדיש" להמשיך שפע רחמים על הרשעים ואז נותנים להם הרווחה ומנוחה, וגם סגולה להוציא את הרשעים מהגיהינום קודם גמר עונשם.
השם המיוחד לשבח הזה הוא "קדיש" על שם: יתגדל ויתקדש ועל שם הפסוק (ויקרא כ' ב'): "ונקדשתי בתוך בני ישראל", שהוא אסמכתא לתקנת ה"קדיש", כי על ידי אמירת ה"קדיש" והמענה: אמן, יהא שמיה רבא, מתקדש בזה שמו יתברך, וב"קדיש" יתום יש מקום לצידוק הדין שהאבל מתוך מרירות לב מהרהר חס וחלילה אחר מידותיו יתברך, ובאומרו "יתגדל ויתקדש" הרי הוא מקבל עליו דין מלכות שמים, וע''י צידוק הדין הזה הוא מקדש שמו יתברך. ויש בכוחו של ה"קדיש" לצמצם ולהגביל את צער האבל.
ה"קדיש" מבטל גזרות
בכח ה"קדיש" לקרוע ולבטל גזרות של כל ישראל. מובא בפרקי היכלות רבתי פרק ו' אות ג': אמר רבי ישמעאל, סח לי (המלאך) שר הפנים: ידידי, שב בחיקי ואגיד לך מה תהא על ישראל. ישבתי בחיקו והיה מסתכל בי ובוכה, והיו הדמעות נופלות מעיניו ונופלות על פני. אמרתי לו: הדר זיו מרום, למה תבכה? אמר לי: ידידי, בוא ואכניסך ואודיעך על מה גנוז לישראל עם קודש. תפסני והכניסני בחדרי חדרים ולגנזי גנזים ולאוצרות של הפינקסים, ופתח והראני כמה צרות כתובות צוררות ומשונות זו מזו. אמרתי לו: הללו למי? אמר לי לישראל, אמרתי לו: ויכולין לעמוד בהן? אמר לי: למחר בא ואודיעך צרות משונות מאלה. למחר הכניסני לחדרי חדרים והראני צרות משונות מהראשונות, אשר לחרב ולרעב ולשבי. אמרתי לו: הדר זיוי, ישראל בלב חטאו. אמר לי: בכל יום מתחדשות צרות רבות עליהם מאלה, וכשנכנסים לבתי כנסיות ועונין: אמן, יהא שמיה רבא, אין אנו מניחים אותם לצאת מחדרי חדרים.
גדול העונה יותר מן המברך
מעלת אמירת ה"קדיש" היא עצומה, אך אמירת ה"קדיש" זה לא העיקר. המעלה הגדולה יותר (מהאמירה) והדגש העיקרי כפי שמובא בכל התלמוד, המדרשים, הזוהר ובמקורות נוספים, הוא על כך שעונים: "יהא שמיה רבא" ומכוונים בעניית "יהא שמיה רבא".
כלומר, כשאומר ה"קדיש": יתגדל ויתקדש שמו של הקב''ה, אנחנו עונים: אמן, כן יהי רצון... והביאור הפשוט של הכוונה הפשוטה והעיקרית הוא: אמן - זו אמת, יהיה שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי העולמים. עניה זו משמחת את הקב''ה וקדושתה למעלה מכל קדושה, וכל העונה אותה מובטח לו שהוא בן העולם הבא, אפילו יש לו בבית דין של מעלה שטר חוב על עוונותיו, ובו גזר דין פורענות שעליו לסבול גזירות של 100 שנה, הקב''ה מוחל על כל עוונותיו.
ה"קדיש" מקרב הגאולה
בבגמרא מסכת ברכות דף ג' מובא: אמר רבי יוסי (חברו של רבי שמעון בר יוחאי, חי דור אחד אחרי חורבן בית שני), פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אלי אליהו הנביא זכור לטוב ושמר לי על הפתח והמתין לי עד שסיימתי תפילתי, לאחר שסיימתי תפילתי אמר לי: שלום עליך רבי! אמרתי לו: שלום עליך רבי ומורי... ואמר לי: בני, מה קול שמעת בחורבה זו? אמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות. ואמר לי: חייך, לא זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלוש פעמים אומרת כך, ולא בשעה זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין: יהא שמיה הגדול מבורך", הקב''ה מנענע בראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.
הקב''ה מתחרט כביכול על שהגלה את ישראל ומתאווה לקבצם (אם רק יעשו תשובה), ובכך למעשה על ידי ה"קדיש" מקרבים את הגאולה.
"קדיש" מציל מגיהינום
מעשה ברבי עקיבא שהיה בבית הקברות ופגש באדם אחד שהיה רץ ועל גבו טעונים עצים. עצר אותו רבי עקיבא ושאלו: למה אתה עובד קשה ורץ מהר? ענה לו אותו אדם: אני אדם מת! ובכל יום ויום גוזרים עלי לחטוב עצים ולהביאם כדי לשרוף אותי בהם. אמר לו רבי עקיבא: במה עבדת בימי חייך?
אמר לו: גובה מיסים הייתי, מהעשירים לא הייתי גובה הרבה אבל מהעניים הייתי לוקח כסף רב כי לא היה בכוחם להתנגד לי. עכשיו בענוונותי אני נענש על כך. מבקש אני ממך אל תפריע לי בעבודה שלא יכעסו עלי האחראים.
שאל אותו רבי עקיבא: אולי אתה יודע מה תקנתך שעל ידה יפסיקו להענישך בעונש נורא כל כך?
אמר לו: אין לי תקנה! אבל אם היה לי בן שהיה עומד בציבור והיה אומר עלי "קדיש" והיו כל הציבור עונים אחריו "אמן, יהא שמיה רבא מברך" היו מתירים אותי מן הפורענות.
התחיל האיש לבכות לפני רבי עקיבא והוסיף ואמר: כשהסתלקתי מן העולם הנחתי אשה מעוברת ואיני יודע מה ילדה בן או בת. ואפילו אם ילדה בן לא יהיה מי שילמד אותו תפילה ותורה.
שאל רבי עקיבא לשמו ולשם אשתו ומקום מגוריו, נפרד ממנו רבי עקיבא והלך לחפש את אשתו.
כשהגיע למקום מגוריו של האיש שאל על משפחתו, כל אחד ששמע את שימעו של אותו מוכס רשע מיד קיללו וביזהו, לבסוף מצא רבי עקיבא אחד שאמר לו שיש לאותו מוכס בן רשע שאף אחד לא מתעניין בו, עד שאפילו ברית מילה לא עשו לו.
מצא רבי עקיבא את הבן, לקח אותו אליו, הכניסו בבריתו של אברהם אבינו, הושיבו ולימדו תורה.
קשה תפיסה היה אותו ילד וקשה היה ללמדו.
בכל זאת לא נח ולא שקט רבי עקיבא. ישב בתפילה, צם ארבעים תעניות כדי לזכך את נפש הילד שיקלוט את התורה. זכה הילד ללמוד תורה, לקיים מצוות ולהתפלל. העמידו רבי עקיבא בבית הכנסת להתפלל בציבור ולומר "קדיש" וכולם ענו אחריו "אמן, יהא שמיה רבא מברך לעלם לעלמי עלמיא". באותו לילה כשעלה רבי עקיבא על משכבו בא אליו הנפטר בחלום ואמר לו: "תנוח דעתך בגן עדן רבי עקיבא, שהצלת אותי מדינה של גיהנום, על ידי שבני אמר עלי "קדיש"."
("שאלות של חיים")