התנ''ך, הזוהר, הגמרא, מדרשים, מדרש תנחומא וחז''ל, "מהלך פטירת האדם" הרב מוצפי, "אהבת חיים", "באתי לארמוני", "גלגול נשמות" שולמית גד, "לשכנו תדרשו", "לקח טוב", כתבות עיתונים, "החיים שאחרי החיים" ריימונד מודי, "שבחי הבעל שם טוב", "אוצרות אחרית הימים", מדרא אותיות דרבי עקיבא, "אמונות ישראל" הרב ישראל הס, "שערי אמונה", ילקןט מעם לועז, הרמח"ל, שער הגלגולים .

ליקטה וערכה: שולמית גד ©

האמונה בהשארות הנפש וגלגול נשמות קדומה ביותר, ומקיפה כיום, לפי סקרים המתפרסמים לאחרונה, כשלושה רבעים מאוכלוסיית כדור הארץ.

גלגול נשמות היא האמונה שהנשמות חוזרות ומופיעות בעולם הגשמי כשהן מלובשות בגופים מתחלפים. אמונת הגלגול מצויה בעמים ושבטים פרימיטיביים ביותר והיא מצויה בתרבויות מפותחות ובשיטות רעיוניות מעמיקות.

(אתונה, 428-348 לפנה''ס) האמין באמונה שלמה, שהנפש היתה קיימת לפני שנכנסה בגוף, ואחרי מותה היא נידונה ונהנית מפרי חייה או נושאת בתוצאות עוונותיה.

כאשר קריטיאס שאל את סוקרטס היכן הוא רוצה שתלמידיו יקברוהו, ענה להם: "אתם לא תקברו אותי, אתם תקברו רק את גופתי. אני אהיה במקום אחר".

שחי בין השנים 1772-1688 בשטוקהולם, היה ידוע בתרומתו הנכבדה למדעי הטבע בתחום האנטומיה, פיסיולוגיה ופסיכולוגיה, טען: "האדם, בשעה שהוא מת, רק עובר מעולם אחד לעולם אחר".

מנהל המחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת ווירג'יניה בארה''ב, נחשב למדען הידוע ביותר העוסק בגלגולי נשמות, מתאר מספר מקרים של התמצאות בלתי רגילה במקומות מרוחקים או הכרת אנשים זרים, העשויים להיחשב כזכרון מגלגולים קודמים.

פרופסור סטיבנסון מתאר מקרה בנערה צעירה שנסעה עם הוריה לעיר רחוקה וזרה. בהגיעם לעיר זו, פקדה לפתע הנערה על העגלון לנסוע אל בית מסויים, כשנעצרה המרכבה, קפצה ממנה הנערה בשמחה ורצה אל אשה אחת שניצבה על סף הבית וקראה לעבר האשה המופתעת, ששיכלה את בתה לפני שנים רבות: "אמא! אמא!" ומשכה אותה לתוך הבית, הישר אל ''חדרה לשעבר'', שם היא הצביעה על צעצועיה שהיו מפוזרים בפינת החדר ועל שמלותיה. היא גילתה ענין בדברים רבים שהיו ידועים רק לבת המנוחה.

אנשי מדע טוענים כיום, על סמך מחקריהם, שיש חיים לאחר המוות ולכן יש ישות נפשית נפרדת מהגוף. רופאים ופסיכיאטרים אמריקאיים אשר חקרו חולים שנחשבו מתים לפי כל כללי הרפואה אך חזרו לחיים בדרך נס, מצאו קוים משותפים בסיפורי הנחקרים על הרגשתם בעת ה"מוות", המעידים על הפרדת הנפש מהגוף ועל קיום עולם שמעבר למוות.

בסקר שנערך על ידי ג'ורג' גלופ ב - 1982, התברר שכ - 8 מליון אנשים בארה"ב עברו את חווית המוות הקליני, ומדובר על 30 מליון אנשים ברחבי העולם.

אנשים עברו בעולם חווית מוות קליני וחזרו לחיים, רובם מספרים שעברו את אותם השלבים:

§ יציאה מהגוף וצפייה על הגוף מלמעלה

§ כניסה למנהרה חשוכה שבקצה שלה אור

§ פגישה עם אור- ישות מאוד אוהבת

§ פגישה עם קרובי משפחה שמתו

§ רואים את החיים עוברים כמו סרט

מביאה במחקריה בהשארות הנפש: אנשים שמגופם נקטעו איברים, סיפרו כי כאשר עזבו את גופם כנשמות - היו שוב שלמים. עיוורים מלידה תיארו בפנַי בדיוק מדהים מה לבשו האנשים שהיו בחדר בו היה גופם מונח, אלו תכשיטים ענדו ומה עשו. הדברים נבדקו ונמצאו מדוייקים!

בספרו הידוע של ד''ר ריימונד מודי - החיים שאחרי החיים, מתוארים חוויות של אנשים אשר מתו מוות קליני, התנתקו מהגוף הפיזי וסיפרו את אשר ראו מעבר לחומר.

אחת ההוכחות החשובות לקיום הנפש והשארותה אנו שואבים מגילויים מדהימים בתהליך הריגרסיה שבהיפנוזה.

ידועים מקרים של אנשים אשר תחת היפנוזה חזרו בזמן וסיפרו על חייהם הקודמים. אחד המקרים הידועים אשר היכה גלים בכל העולם ואשר תועד בספר: "בעקבות בריידי מרפי", מתאר אשה מקולורדו בארה''ב, אשר תחת היפנוזה חזרה בזמן, סיפרה על חייה הקודמים באירלנד של ראשית המאה ה - 19 ואף דיברה בשפה הגאלית אשר לא הכירה.

מלשון גלגל המתגלגל ומסתובב ובסיום כל סיבוב מגיע להתחלה. כך האדם שצריך להתגלגל שוב לעולם הזה, מגיע שוב לעולם הזה כתינוק ומתחיל הכל מהתחלה.

גלגול = חסד, גלגול בגימטריה = 72 וגם חסד בגימטריה = 72, גלגול זה חסד שהקב''ה עושה עם האדם, מביא אותו לעולם הזה לתקן, אם הנשמה תיקנה ומילאה בהצלחה את התיקון כאן בגלגול הזה, לאחר החיים היא יכולה להרגיש תענוג אין סופי.

אחד היסודות הגדולים באמונת היהדות הוא "השארות הנפש". בראש ובראשונה הדבר רמוז במעשה בראשית (ב', ז') :"וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהיה האדם לנפש חיה". נשמת האדם היא מאת האלקים ולכן כאשר האדם נפטר, הרי שאותה נשמה היוצאת מגופו אינה אובדת, שהרי מעיקרה היתה יצירה אלקית נפרדת ועצמאית, אלא, כפי הנאמר בקוהלת (יב', ז'): "וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלקים אשרת נתנה". כלומר: כל חלק ישוב ליסודותיו, הגוף - אל העפר, והנפש - אל האלקים.

"ויפח באפיו נשמת חיים" - ברא גופו מן הארץ ונפשו מן השמים. ובשעת מיתתו חלק הארץ חוזר לארץ וחלק השמים חוזר לשמים.

יש המביאים ראיה על השארות הנפש מן התורה מן הפסוק: "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" (בראשית ט), שהרי לא יתכן עונש על כך שאדם מאבד נפשו, אלא אם כן נפשו נשארת.

בספר דברים כ'ה, ו' נאמר: "כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו... יבמה יבוא עליה... והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל".

על זה אומר הזוהר (פנחס רמ''ה) שזהו סוד אדם שמת בלא בנים... ועתיד לבוא בגלגול ויתחדש כבתחילה... ובספר הגלגולים פי''ב נאמר: נפש המת היא היא אותו ולד שנולד מהייבום ההוא...

בוא וראה הקב''ה נטע אילנות בעולם הזה, אם הצליחו טוב הדבר, ואם לא הצליחו עוקרם ושותלם שוב אפילו כמה פעמים. ולכן כל דרכי הקב''ה טובים לתיקון העולם.

בשער הגלגולים (סוף הקדמה כ''ט) מובא: הנה האדם כאשר נתחייב לבוא בגלגול ומת, ואחר כך נולד לו בן אחַר מותו כגון שהניח אשתו מעוברת, הנה האיש ההוא מתגלגל ובא בגוף הבן ההוא, וזה סוד הייבום.

אביגיל אמרה לדוד ברוח הקודש: "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים" ואם יבוא שאול לבקש נפשך, לא יוכל לך ותהיה נפשך צרורה בצרור החיים, כלומר: מוגנת בצל כנפי השכינה, שלא יוכל לקחת את נפשך, שתזכה גם לעולם הבא לגנזי הנשמות הטהורות אשר תחת כסא הכבוד. ואילו נפש אויביך תהיה נתונה ברע ויקלענה בכף הקלע - שלא יזכו במנוחה נכונה, שנשמותיהן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד ונשמתן של רשעים נקלעות מסוף העולם ועד סופו (אברבנל).

לפי המפרשים הקדמונים (במסכת חגיגה), אמנם בעלת האוב עשתה בקסמיה מה שעשתה, אבל שמואל לא עלה בכח האוב, אלא ה' החיה אותו כדי שיגיד לשאול את העתיד לקרות לו. וכיון שראתה האשה בעלת האוב את שמואל, איש זקן עולה והוא עוטה מעיל, נחרדה מאוד. וכשראתה ששמואל משתחווה לשאול וחולק לו כבוד הבינה שהוא שאול המלך וזעקה בקול גדול: למה רימיתני ואתה שאול?

בספר "שבחי הבעל שם טוב", מצאנו כי פעם תיקן גלגולו של בעל חוב אשר נתגלגל לסוס. בעל חוב אשר לווה כסף ולא החזירו, נאלץ להתגלגל כסוס ולעבוד אצל מי שהיה חייב לו. בעל החוב סירב לתת את הסוס במתנה לבעל שם טוב, אך נאות למסור לו את שטר החוב כיון שלא ייחס לשטר חשיבות, שכן הלווה מת מכבר. הבעל שם טוב קרע את שטר החוב, בעל החוב מחל מחילה גמורה למת, והסוס נמצא מת באורווה - הגלגול בא על תיקונו.

אצל הדרוזים מוכרים וידועים מקרים רבים של גלגול נשמות. בכתבה בעיתון "הארץ" ב- 19.5.85 מסופר על בדר עזמי שנולד פעמיים: בגלגולו הראשון - גר בדליית אל כרמל, בהיותו בן 17 נשלח לרעות את הצאן וביום 14 לאוגוסט 1957 מצא רימון יד ישן, תוך כדי משחק שלף את הנצרה, התפוצץ ומת.

בגלגולו השני - בו ביום שהתפוצץ נולד כעזמי באדר בעוספייה. הוריו לא ידעו כמובן שנהרג בהתפוצצות רימון, בגיל שלוש החל למלמל שמות וארועים, זכר את גלגולו הקודם, זיהה את אמו מגלגולו הקודם ואף הוביל את הוריו אל המקום בו הסתיר את חליל הרועים שלו מגלגולו קודם.

ילד בן 6 מהודו, בשם טיטו, זכר כיצד נרצח בשעה 5.45 , זכר שבגלגולו הקודם היתה לו חנות למכשירי חשמל , ב- 28.8.83 בשעה 5.45 נורה ונרצח. המקרה נבדק במשטרה והסתבר שהיה מקרה רצח כזה שלא פוענח, הילד מסר את שם הרוצח: איש העסקים סדק יוהֵאדַיַאן. משטרת אגרה פתחה שוב את תיק הרצח לחקירה ועצרה את איש העסקים. המדהים מכל הוא: שלאחר זמן קצר נשבר איש העסקים בחקירה והודה ברצח!

שנטו קומרי בת ה - 8 , אמרה יום אחד להוריה שהיא אשתו של קיידר ואף מסרה את כתובתו המדוייקת, ופרטים מדוייקים על בעלה מגלגול קודם, תיאורים מדוייקים של הבית, הרהיטים, הספרים אשר בעלה אהב לקרוא. לבסוף סיפרה: שבהיותה נשואה, החביאה סכום כסף קטן בעליית הגג.

הוריה אמרו לה: את ילדה קטנה, תפסיקי לדמיין, אך הילדה בת ה - 8 התעקשה שהיא אשתו של קיידר. לאחר חיפוש נמצא הבעל מגלגול קודם. כאשר הגיעו לביתו של קיידר ושאלו אותו היכן אשתו, השיב שאשתו נפטרה לפני 8 שנים. והמדהים ביותר: הכסף נמצא בדיוק במקום שציינה!"

בעיתון "ידיעות אחרונות" 5.7.97 סופר על בת אל - ילדה בת 3 וחצי מצפת, אשר ניגשה לפתע לאמה ואמרה לה: אני בת 40, קוראים לי הודייה, את לא האמא שלי, יש לי אמא אחרת שקוראים לה דינה.

יום אחד הצביעה הילדה בת השלוש וחצי לעבר קבוצת בנינים, תוך כדי נסיעה ברכב ואמרה: "הנה, כאן הבית שלי", היא הובילה את האמא ההמומה לביתה מגלגול קודם.

בעיתון "ידיעות אחרונות" מיום 4.9.98 מסופר על דבורה נמיר, כתבת הבריאות של העיתון מזה 40 שנה, אשר מתה מוות קליני, חשה שלווה ענקית שהציפה אותה מרגע שעברה לעולם האחר!

..."אני ניצבתי שם מול המון עצי ברוש עשויים קרח שקוף, ומאחוריהם בוהֵק אור מטרף, שהפך את הקרח למזוקק כל כך. עמדתי נפעמת מול המראה המדהים הזה, כשברקע מתנגנת מוסיקה קלאסית קלה, והייתה בי שלווה ענקית, הרגשה נפלאה של יופי ושקט"...

יום אחד ברחוב בתל אביב, נפל פיגום עץ על ראשה. היא חוותה יציאה זמנית של הנשמה מהגוף ועיניה נפקחו לראות את האור... "התחלתי לראות אור...האור היה נפלא ואדיר ומקרין שפע רוחניות נשגב... אהבה נשגבת...בקשתי לעצום את עיני אך לא היו לי עיניים!"...

..."בבית דין של מעלה האשימו אותי בדברים קשים, ביקשו לגזור עלי מיתה... רבים עד אין מספר...לא פסקתי מלבכות ולהתחנן על נפשי"...מאידך הגיעו מלאכים...

"עוד לא הספקתי להעיף מבט לכיוון הצליל וכבר ירד משמאלי צליל נוסף. וכן ירד צליל מהכיוון הקדמי והאחורי. בשניה אחת ירדו ארבעה כלים מיוחדים. קולות מוזרים שאין להם פשר. בעוד הקולות צועקים , זועקים ומייללים, הצטרפה אליהם רוח בקול יללות, ממש שאגות, כחיות טרף המצפות לטרף שיגיע לידיהם"...

..."המחבלים המשיכו לירות, הם הסתכלו בי בשנאה וירו בי צרור כדורים, 42 כדורים!

שהיתי כ - 8 שעות בחדר קירור!... רציתי לצעוק - אך לא היה לי פה לצעוק!...

מולי ניצבה דמות מלאך עטורה הוד והדר. המלאך פנה אלי: חיים, בשמים גזרו עליך מיתה, אך לא תמות... ראיתי את חברי שנרצחו יושבים בין הצדיקים ומלאכים קטנים קראו תהילים. חיוכם לא מש מפניהם... המלאך ליווה אותי בעולמות העליונים".

הכתבה בידיעות אחרונות 1.3.98

הכתבה בידיעות אחרונות 28.2.93

הכתבה בידיעות אחרונות 29.11.96

בגיל שנתיים סיפרה דיאנה שמזמן היא חיה על יד הים... סיפור מהגלגול הקודם...

הכתבה במעריב 11.8.92

הכתבה במעריב 22.9.91

בזכרוני אומרת ג'וי בת ה - 18 מפרטוריה, שמורות יפה התמונות של המלך, של חצרו, של הפירמידות שבהן נמצאתי אחרי מותו. מאז גיל הילדות התחלתי לגלות לבני משפחתי את הסודות של גילגולי הקודמים...

הכתבה במעריב 16.2.93

הכתבה במעריב 10.6.80

בספרה החדש "רוקדת באור" מגלה שירלי מקליין (שחקנית הוליוודית מפורסמת), שבגלגול הקודם היא בכלל היתה גבר...

הכתבה במעריב 10.12.95